The winds of change blow once again

Outside my window are rolling hills
Large clouds hang softly on top of them.
The almost forgotten sound of a rain drop
hitting the rooftop above me
shudders in my ears
I'm awaken to this favourite drop of mind.

On my way to school
I see the heavy clouds hugging the earth.
I quickly decent down hill
as the rain swiftly catches up with me.

The rain hits the windows hard
trying to find a way in.
It inevitably finds a way through the celling
and starts dripping in.
Our minds are drawn to it
Whilst the teacher's voice drowns.

ורוד עד כדי בחילה

For all my foreign readers, I'm guessing you found your way here by mistake. 

but if not, let me know. I'll rewrite this in English for you.

שוב באיחור, כהרגלי. אני לא מפרסם שום דבר בזמן המתאים.

לפניכם פוסט לכבוד השנה החדשה (עברו רק 21 ימים).

אתאר כעת את את היום האחרון שלי בעבודה בסטימצקי, לשנת 2010, מבעד לעדשות בהירות יותר.

אופס, סליחה, התכוונתי ורודות.

התעוררתי לאחר לילה של שינה ערבה, לבוקר סגרירי, בדיוק כמו שאני אוהב.

מכיוון שהיה זה יום שישי, הכבישים היו ריקים בבוקר, ויכולתי לבחור באוטובוס מאוחר יותר.

לכן היו לי עוד מספר דקות שינה, ולשם שינוי לא התעוררתי באמצע שנת ה-REM שלי.

יצאתי מהבית, רענן ועם הרגשה חמימה בפנים (יותר מידי מזויף?), מוכן לחוויות חדשות.

האוטובוס לא איחר להגיע, והצלחתי למצוא ספסל ריק. ספסל שחיכה שם במיוחד בשבילי.

ספסל נקי, עם ניחוח של אוטו חדש.

הנסיעה היתה מהירה וחלקה. כמו כן, נהנתי ממוזיקה טובה ואיכותית אשר נבחרה בקפידות ע"י המנגנון האקראי

באייפוד שלי. וזה כנראה זמן טוב לציין שאני מרוצה מאוד מהנגן הקטן - נקודה ורודה נוספת.

והנקודה הורודה הזאת הביאה אותנו לתשע נקודות ורודות עד כה, אבל מי סופר?

הנקודה העשירית תהיה השטרודל שאני אוכל עכשיו.

לא הספקתי למצמץ ומצאתי את עצמי בתל אביב.

מכיוון שהקדמתי (כהרגלי), נכנסתי אל בית הקפה מעבר לכביש.

העובדים בבית הקפה כבר מזהים אותי, ומעניקים לי הרגשה ביתית.

קניתי לעצמי כריך עם סלט ביצים (לאחר כך) וכוס קפה (לאותו רגע).

בתקווה (כי תקווה זה טוב, נכון? סליחה, הורדתי לרגע את המשקפיים. הופ, אנחנו שוב רואים ורוד. תקווה זה הכי טוב) שכוס הקפה

תעניק לי אנרגיה מתפרצת של קפאין לבוקר ורוד מתמיד. ורוד עד כדי בחילה.

*אולי הייתי צריך לצרף שקית נייר ואזהרה מראש*

אבל זה בסדר, כי זה יותר משעשע ככה. 

אז בחזרה להמשך השתלשלות האירועים:

אנשים טובים ויפים הגיעו בהמוניהם כדי לקנות ספרות, שעליה אני ממליץ בחום.

ניהלתי שיחות מרגשות פחות ומרגשות יותר על ספרים וסופרים.

המלצתי לאנשים, והם שמעו לי, כי יש לי טעם מעולה בספרים, והם הצליחו לזהות את זה.

בסוף היום נפרדנו לשלום מאחד המוכרים, עם עוגה ושמפניה.

באותו מעמד, שתינו גם לכבוד השנה החדשה.

נ.ב.

זה היה ניסיון באופטימיות לכבוד השנה החדשה.